מפסידים במשחק הרב-תרבותי

גרשום שלום הזהיר ב-1926 משתי סכנות אפשריות שהוא זיהה בהחייאת השפה העברית: או שנאלץ להיכנע למסורת הקדושה הלא-חילונית שהיא טומנת בחובה, או שנתדרדר לאובדן כעם. אחרי שבשבוע שעבר אלון עידן יצא נגד תכני דת בתכנית הלימודים בבתי הספר היסודיים הממלכתיים, איזשהו י"אניק (הוא אמיתי, בדקתי) ענה שצריך להיזהר מניכוס ערכי הנאורות לשמאל החילוני התל-אביבי. לשיטתו, טקס חלוקת ספרי התורה הוא "טקס שמעלה על נס את כל ערכי החברה הישראלית, ומצליח לייצר מיקרוקוסמוס שלהם". מההקשר ניתן להבין שטקס חלוקת ספרי התורה מבטא גם את ערכי עידן הנאורות – ביסוס תפיסת עולם על הרציונליות והלוגוצנטריות.

כמובן שיש משהו נלעג בטענה הזו, בדומה לטענה של האוזר-טוב ממנה משתמע שהוא זוכר דיונים מרתקים שהוא השתתף בהם בכיתה ב'. אבל בהקשר החברתי שבו החילונות התל-אביבית נותרה בתור אליטה שתופסת את עצמה בתור סמכות אפיסטמית לענייני נאורות (ומנסה לשכנע אחרים שהיא אכן כזו) המאמץ להצביע על נקודות חוסר הנאורות התל-אביבי הוא מאמץ מבורך.

לפני בערך חודשיים החברה שלי ואני טיילנו בקופנהגן. גרנו שם בשכונה מקסימה וירוקה שנקראת נורברו (Nørrebro). מדובר בשכונה שגרים בה הרבה צעירים, וסצינה חזקה שסובבת סביב בתי עסק קטנים שדוגלים בסחר הוגן, אוכל אורגני, קיימות וכיוב'. בשורה התחתונה, זו בירת ההיפסטרים של קופנהגן.

שלא במקרה, מדובר גם בשכונה עם הריכוז הגדול ביותר של מהגרים בעיר (מהם הרבה מזרח תיכוניים). באחד המגזינים באנגלית שיוצא לאור בקופנהגן התנהל דיון בזמן שהותנו שם סביב השאלה האם לתרבות ההיפסטרים בנורברו יש אידיאולוגיה אמיתית או לא. מהצד שכנגד עמדו אקס-היפים שמאז שנות השישים הספיקו להתברגן ולבסס מעמד בעיתונים הנחשבים של דנמרק, בדגש על ה-Politiken. ברקע, אני יכול רק להניח, נורברו ודאי מאופיינת במעורבות חברתית ופוליטית נמוכה, כפי שמתאפיינות שכונות מגוונות אתנית. התשובה הנורברוית במגזין הייתה, בגדול, שהתפיסה הרב-תרבותית שבאה לידי ביטוי בדו-הקיום ששורר בנורברו בין הצעירים הדנים האסלים לבין המהגרים היא בפני עצמה אידיאולוגיה תרבותית-חברתית.

באירופה ובארה"ב דור המילניום מתאפיין בהלכי רוח ליברליים באופן מובהק ביחס לדורות קודמים. בעולם שבו הרב-תרבותיות היא אתוס מכונן, כל פרט נדרש להשתייך לתרבות אתנית כלשהי כדי להיות "חלק מהמשחק". בניגוד לסנטימנטים פוסט-מודרניים שהיו נפוצים בניינטיז, גם הליברלים של גרמניה ואנגליה רואים צורך בהתעקשות על "התרבות שלהם" כחלק מהמשחק הרב-תרבותי.

קשה לי להתנתק מהתחושה שאני בעצם לא מביא שום דבר לשולחן הרב-תרבותי. סבא שלי יכל, תיאורטית, להביא תרבות דתית יהודית מזרח-אירופית, ובגדול להשוויץ במנהגים שיראו אותנטיים ואקזוטיים כמו של כל שבט אחר. אבא שלי יכל, תיאורטית, להביא מנהגים ואטיטיוד ציוניים, שגם אם היו "שאולים" במידה רבה מהתרבות הרוסית, עדיין עמדו בפני עצמם.

אני, כיהודי אשכנזי וחילוני שגדל במרכז הארץ, נאלץ להכיר בכך שהתרבות שאני יכול להביא לשולחן היא תרבות אמריקאית – במקרה הטוב מתורגמת. לאמריקאים (וגם לאירופאים) יש יתרון מובנה עלי במשחק הזה. זה לא שאני מרגיש כמו "עגלה ריקה" במובן החזון-אישי, אבל קצת כמו עגלה שמלאה בחפצים שאולים.

בניגוד לרעיון ש-"ההיפסטר הישראלי הוא מחווה למחווה … היפסטריזם שאינו יונק מקונטקסט תרבותי מקומי – כי אין כזה", לאחרונה המאבק התרבותי המזרחיסטי (סטייל קפה גיברלטר/הני זבידה/אורטל בן-דיין) זוכה, בצדק, לפופולאריות בקרב היפסטרים תל-אביבים/ירושלמים. ב-1957 נורמן מיילר כתב על תרבות של צעירים לבנים אמריקנים שמאמצים תרבות של אפרו-אמריקנים לאור הפנמה של חרדה אקזיסטנציאליסטית – ההיפסטרים. "The hipster had absorbed the existentialist synapses of the Negro, and for practical purposes could be considered a white Negro".

בדומה, מאשה אברבוך תיארה יפה את הזהות הרוסית המוכחשת בישראל. עד כמה שאני יכול להבין את הקבוצות האלו – גם לחרדים, דתיים-לאומיים, וערבים יש זהות עצמית ברורה, שלמצער נמצאת בקונפליקט עם סנטימנטי "כור ההיתוך" בחברה הציונית. השייכות לזהות הזו היא כמעט מהותנית – אתה נולד עם זה / גדל עם זה. לי אין משהו כזה. אני אמנם שותף לנטיות הליברליות של בני דורי, אבל קשה לי שלא לחשוב שאני בעצם מגלם את הנטייה היהודית-ציונית הישנה לתאר הליכה שבי אחרי ההגמון המערבי בתור קוסמופוליטיות. זו הקבוצה האמיתית שהרוויחה מ-"כור ההיתוך" הבן-גוריוני: לא כל האשכנזים, אלא ה-"קוסמופוליטיים" האשכנזים בפרט.

במובן הזה נראה כי האזהרה של גרשום שלום מתממשת: החלופות הישראליות כיום (לפחות אלו שאני מכיר) הן קבלת ספר התורה על ערכיו, או אימוץ נראטיב לפיו ישראל היא התאמה מקומית, ע"פ רוב בעברית, של ארצות הברית – ללא "אני" לאומי עצמאי. עצירת "בריחת המוחות" (וחשוב לא פחות – בריחת הלבבות), בהנחה שמגמה כזו אכן קיימת, תצטרך לעבור דבר פתרון המתח הזה.

מודעות פרסומת
הערה | פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s