מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה: "ארץ ישראל" בהקשר ההיסטורי-מקראי

זה הפוסט השלישי מתוך סדרת פוסטים שאני מקווה לפרסם השבוע בנושא ארץ ישראל השלמה. סדרת הפוסטים הזו היא תולדה בראש ובראשונה של תהליך לימודי שרציתי לעבור בעצמי כדי לגבש הבנה ותפיסה טובה יותר של הנושא. השתדלתי להשתמש במקורות ראשוניים איפה שהצלחתי, אבל בחלק מהזמן נעזרתי בהסברים וביאורים. יכול להיות שהרבה ממה יהיה כתוב כאן זה שטויות מוחלטת. אשמח לשמוע ולתקן אם יש לי טעויות.

זה הפוסט הראשון בו הסברתי למה לדעתי גם חילונים צריכים לדבר על ארץ ישראל השלמה.

זה הפוסט השני בו ניסיתי לעמוד על משמעות "ארץ ישראל" בהקשר התיאולוגי של ההבטחה האלוהית.

 

בפוסט הזה אני רוצה לנסות ולעמוד על משמעות "ארץ ישראל השלמה" בהקשר ההיסטורי-מקראי, המתבסס על נוכחות בעבר של העם היהודי (או מקורותיו) בארץ ישראל. לצורך הדיון, לא אכנס לביקורת זנדית המטילה ספק בכך שאכן יש עם יהודי בעל היסטוריה משותפת בארץ ישראל, ופשוט אניח שזה נכון.

חשוב לזכור שלמרות שהיום ההקשר ההיסטורי-מקראי מזוהה בעיקר עם הציבור הדתי-לאומי ביהודה ושומרון (בין היתר בעקבות החלטה מודעת של מועצת יש"ע) – הקשר ההיסטורי-מקראי שבין היהודים לארץ ישראל תמיד היווה מרכיב חשוב בתפיסה ובנראטיב הציוני, גם של זרמים חילונים – המקרה של דחיית ההצעה הבריטית להתיישבות באוגנדה מדגים זאת. המעמד של ההקשר הזה בתפיסה הציונית כל כך משמעותי, שגורמים פוסט-ציונים דוגמת שלמה זנד טוענים שהציונות בכלל המציאה את ההקשר הזה, ושהוא אף פעם לא היה חלק אמיתי מהתפיסה היהודית הדתית לפני הציונות (באופן צפוי גורמים ציונים טוענים אחרת).

גם מגילת העצמאות מדברת על הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל שמהווה את אחד ההסברים להקמת המדינה. הקשר ההיסטורי הזה הוכר גם ע"י חבר הלאומים במנדט שנתנו לבריטניה שתכליתו הייתה הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, וכו' (אגב – מעניין לראות שלמרות שהקהילה הבינ"ל הכירה בקשר ההיסטורי בין היהודים לארץ ישראל באופן רשמי ב-1922, עדיין יש צורך/פוליטיקאים ישראלים חשים צורך בתרגילי "הנה מטבע שמוכיח שיש לנו קשר לישראל").

גבולות ארץ ישראל בהקשר ההיסטורי-מקראי

בניגוד להקשר התיאולוגי שמדבר על מה שהובטח, הרי שההקשר ההיסטורי-מקראי מדבר באופן עקרוני על מקומות בהם ישבו בפועל. אם מגילת העצמאות אומרת שבארץ ישראל "עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית" של העם היהודי, אשר "חי [בה] חיי קוממיות ממלכתית … יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי" נשאלת השאלה: איפה בעצם קרו כל הדברים האלו? ההיגיון מכתיב שאם נדע איפה התרחשו הדברים האלו, נדע מהם גבולות "ארץ ישראל השלמה"; וכי ייתכן שגבולות אלו אינם חופפים ל-"גבולות ההבטחה" – ייתכן שיש תוספות, וייתכן שחלקים נגרעו.

(יצוין שגם התנ"ך מתייחס לפער שבין הארץ שאלוהים ייעד לבני ישראל לכבוש, לבין השטח שהם הצליחו בפועל לכבוש – למשל יהושע פרק ג', פסוקים ב-ו: "ב זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת: כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי. ג מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה, לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב, חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים: הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי, הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים. ד מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים, עַד אֲפֵקָה, עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי. ה וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת. ו כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל צִידֹנִים, אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַק הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ").

בכל אופן, התקופות המרכזיות במקרא שנהוג להתייחס אליהן כתקופות המעצבות של דמותו הרוחנית הדתית והמדינית של העם היהודי הן תקופת השופטים (/תקופת ההתנחלות) ותקופת המלוכה, כלומר: האירועים המתוארים בספר שופטים, ספרי שמואל ומלכים, ספר דברי הימים, ומגילת רות. על מפה (הקרדיט, פעם נוספת, לויקיפדיה), הדברים נראים ככה:

ארץ ישראל ע"פ החלוקה לשבטים (דן עברו אחר כך צפונה). מתוך ויקיפדיה

ארץ ישראל ע"פ החלוקה לשבטים (דן עברו אחר כך צפונה). מתוך ויקיפדיה

ממלכת ישראל המאוחדת, מתוך ויקיפדיה

ממלכת ישראל המאוחדת, מתוך ויקיפדיה

מבחינת ממלכת ישראל המאוחדת (שנראה לי שאפשר להסכים לקחת את זה כרפרנס לתקופת המלוכה) – הממלכה שלטה בשטח שמהנגב עד הגולן, וכללה את רוב מישור החוף (פרט לחלק הדרומי שהיה בידי הפלשתים), את ערי יהודה והשומרון (למרות שירושלים ובית שאן נכבשו רק בתקופת דוד) ואזורים בגדה המזרחית של נהר הירדן.

כמה הערות:

קודם כל, אם זה ההקשר שמסתכלים עליו, ולא ההקשר התיאולוגי של "גבולות ההבטחה", אז בכלל לא ברור מה ה-Claim שהיה למתיישבי גוש קטיף ברצועת עזה, או של יישובי עוטף עזה היום. יותר מזה, גם לא ברור מה ה-Claim של מי שיושב באשדוד או אשקלון – ערי פלשתים לכל דבר ועניין, וכו'.

דבר שני – בדומה להקשר התיאולוגי, גם לפי ההקשר הזה ארץ ישראל כוללת שטחים שנמצאים היום בלבנון, מצרים, ירדן וסוריה. למעשה, כשנציגי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" פנו לרב קוק, לימים המנהיג הרוחני של גוש אמונים, שיחתום על עלונם – הוא "סירב לחתום על נייר שבו נאמר 'במלחמת ששת הימים קמה ארץ ישראל כולה נחלה לעם היהודי' … כי לגביו ארץ ישראל השלמה כוללת גם אדמות מהגלעד והבשן, שלא שוחררו בששת הימים", והסביר ש-"ארץ ישראל השלמה עוד לא בידינו, עבר הירדן עוד לא בידינו".

ודבר שלישי – נשאלת השאלה האם אכן בכל מקום בו התנחלו שבטי ישראל אכן "עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית" של העם היהודי? כלומר: או.קיי, אפשר להניח לצורך הדיון ששבט יהודה ושבט אפרים שהובילו את ממלכות ישראל ויהודה אכן היו משמעותיים לעיצוב דמותו המדינית של העם היהודי. אפשר בהחלט לקבל שירושלים ועלי היו משמעותיות לעיצוב דמותו הרוחנית של העם היהודי. אבל האם אכן ניתן לקשר בין כל שטחי נחלת השבטים להתעצבות זו? הרי "חברון מקודשת יותר מתל אביב" כדברי הרב גורן.

לפי ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק ג' אחרי גלות בבל "בִירוּשָׁלַ‍ִם יָשְׁבוּ מִן בְּנֵי יְהוּדָה וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן וּמִן בְּנֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה". האם זה לא אומר שהשפעת יתר שמונה השבטים למעשה זניחה? האם תרומת ראובן גד וחצי המנשה לדמותו הרוחנית הדתית והמדינית של העם היהודי אכן מספקת הקשר היסטורי לקשר כלשהו של מדינת ישראל לעבר הירדן המזרחי? בנוסף, כמובן שעולה השאלה מה הדין בנוגע למקומות אחרים שתרמו לעיצוב דמותו הרוחנית והדתית של העם היהודי – למשל בבבל או בספרד וכו'.

מטבע הדברים אין לי תשובות לשאלות האלו, אבל אני חושב שמי שדוגל בהסברים היסטוריים-מקראיים שכאלו הקושרים את העם היהודי לארץ ישראל לא יכול שלא להתמודד איתם. מעניין לציין, בהקשר הזה, שבזמן מחאת "העם עם הגולן" לא ממש הוזכר קשר היסטורי-מקראי שכזה כחלק מה-claim על הגולן (האיזכורים שצצו לגמלא שונים במהות שלהם).

משמעות גבולות "ארץ ישראל השלמה" ליהודים וללא-יהודים בתוך ההקשר ההיסטורי-מקראי

בעוד שאני רואה איך אפשר להקיש מהעבר על עצם גבולות "ארץ ישראל", אני קצת מתקשה להבין איך אפשר להקיש גם על משמעות הגבולות האלו (כי נראה לי שמשמעות הגבולות מחייבת מסגרת רעיונית שלא יכולה להימצא רק בקונטקסט היסטורי – כפי שאכן מתקיים בהקשר התאולוגי וכמובן שגם בהקשר המודרני).

האופן שבו אפשר בכל זאת לקפוץ את הקפיצה הלוגית הזו הוא להניח שההקשר ההיסטורי-מקראי לא מלמד אותנו רק על גבולות "ארץ ישראל" כמקום, אלא גם על הדרך בה יש לנהוג בתוך ארץ ישראל. תפיסה שהדברים אז היו כפי שהם צריכים להיות, ושהיום כל מה שעלינו לעשות הוא לפעול לאור הערכים ותפיסות העולם שהובילו אז את העם. משהו בסגנון להחזיר עטרה ליושנה.

כמובן שגישה כזו מעלה באופן מתבקש את השאלה באיזו מידה אם בכלל אנחנו מחויבים איכשהו להמשכיות תפיסתית, מדינית נניח, של שבטים/ממלכות שהתקיימו בחבל הארץ הזה לפני 3000 שנה. בפרט כאשר התנהלות הזו מתוארת ממילא בתנ"ך כרוויה בחטאים ושהיא הובילה לחורבן … בכל אופן, אם לזרום עם הרעיון הזה:

אז איך התנהגו יהודים ולא יהודים בארץ ישראל במהלך תקופת השופטים? בכללי, בתקופת השופטים שבטי ישראל ישבו במקביל לכנענים ולפלשתים והתקיימה מערכת של יחסי גומלין מורכבת בין הצדדים – לרבות שיתופי פעולה. למשל, יהושע כרת ברית עם הגבעונים (חיווים) כנגד מלכי האמורי, כחלק ממאמצי כיבוש הארץ. גם על שבט אשר נאמר שהוא "לׁא הוֹרִישׁ אֶת-ישְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת-ישְׁבֵי צִידוֹן…וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי ישְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי לׁא הוֹרִישׁוֹ" (שופטים א', ל"א-ל"ב).

תקופת המלכים שונה באופן די משמעותי בהיבט הזה. קודם כל, השבטים התאחדו תחת שלטון מרכזי אחד (ואחר כך שני שלטונות מרכזיים) שעסק בגביית מסים, בניין כח צבאי, וקיום משפטי צדק בקרב כל השבטים. יותר מכל שיטות המשטר, זו נשמעת כמו שיטה שמזכירה קונפדרציה – איחוד קבוע של יחידות פוליטיות שבו השלטון המרכזי נדרש לספק תמיכה ושירותים לכל החברים, כאשר היחידות הפוליטיות עצמן (במקרה האלו שבטים) משמרות כוח גדול יחסית. יש אפילו סיבות להאמין שה-"קונפדרציה" הזו התבססה על מעין חוקה שהגבילה את סמכויות המלך.

שנית, ובאופן מסוים כנגזרת מכך – אמנם גם בתקופת המלוכה מתוארים שיתופי פעולה הדוקים עם עמים אחרים שישבו באזור, אבל רק כאלו שיושבים מחוץ לגבולות הממלכה. למשל, עם ארץ אופיר (מזרח אפריקה?) וממלכת שבא (תימן ואתיופיה). שיתוף פעולה הדוק במיוחד היה עם הפיניקים שישבו בצידון. למשל, הם השתתפו בבניית הארמון של דוד – "וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר מַלְאָכִים אֶל-דָּוִד…וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר, וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד" (שמואל ב', ה', י"א), ומאוחר יותר המלך אחאב אף נשא אישה פיניקית מצידון "וַיִּקַּח אִשָּׁה אָת-אִיזֶבֶל בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידׁנִים…" (מלכים א', ט"ז, ל"א).

עם זאת, למרות הציווי העקרוני בתקופת השופטים לגרש ולהשמיד את העמים האחרים היושבים בארץ, בספר מלכים א' אנחנו לומדים ששלמה עשה שימוש בעמים אחרים שנשארו בארץ (מה שאומר כמובן שהם לא הושמדו או גורשו בזמן תקופת השופטים ושהם המשיכו לשבת בארץ גם בזמן הממלכה): "כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (מלכים א', פרק ט', פסוק כ').

 

בפוסט הבא אנסה לדבר על ההקשר המדיני-מודרני של "ארץ-ישראל השלמה" – שמסתמך גם על ההקשר התיאולוגי וגם על ההקשר ההיסטורי-מקראי, אבל מוסיף רבדים נוספים ו-"חילוניים" יותר במהותם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה: "ארץ ישראל" בהקשר ההיסטורי-מקראי

  1. פינגבאק: בית לאומי לעם היהודי: "ארץ ישראל" בהקשר המדיני-מודרני | בנאליה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s