הו, שומר מה מליל: "ארץ ישראל" במובן האריק-איינשטייני

הרבה אנשים שדיברתי איתם השוו את ההתנהלות הציבורית אחרי פטירתו של אריק איינשטיין לזו שאחרי רצח רבין. לי ההתנהלות מזכירה דווקא את הסיפורים על פטירתו של ביאליק ב-1934 –עצרת הלוויה הגדולה, תחושת האבדן של יוצר מדור הנפילים, אבל לאומי אותנטי, וכו'.

מימין: שער העיתון "דבר" לאחר פטירת ביאליק ב-1934; משמאל: שער "ידיעות אחרונות" לאחר פטירת אריק איינשטיין ב-2013

מימין: שער העיתון "דבר" לאחר פטירת ביאליק ב-1934; משמאל: שער "ידיעות אחרונות" לאחר פטירת אריק איינשטיין ב-2013

איינשטיין מסמל הרבה דברים בתודעה הציבורית – מרד כאילו-היפי בממסד של שנות השישים והשבעים בתקופת "שבלול", הבאת הרוק משולי היצירה למרכזה בתקופת "פוזי",  וכו'. אבל בנוסף לכל אלו, אריק איינשטיין מייצג גם את "ארץ ישראל הישנה והטובה". אפילו ראש הממשלה חושב ככה. לדעתי זה מה שהופך את איינשטיין מאייקון תרבותי חשוב (שיש כמה נוספים בליגה שלו) לאייקון לאומי – וככזה, לדמות שכמעט אינה בת השוואה. הוא לא עומד רק בפני עצמו בתודעה הקולקטיבית, הוא גם מסמן של משהו גדול יותר של הקולקטיב. בדומה לביאליק, לדעתי, מעבר לפופולאריות של אריק איינשטיין (שיש גדולות ממנה, ודאי היום) מעמדו המיוחד בחברה הישראלית נובע מכך שלו וליצירתו היה תפקיד לאומי.

אך מהי אותה "ארץ ישראל" שמייצג איינשטיין? אני לא מתכוון להיכנס לביקורת על "ארץ ישראל" הזו כמייצגת אליטה אחו"סלית-מפא"יניקית, למרות שאני מוצא בה הרבה טעם. זה פשוט שלא קשה למצוא כתיבה יפה ומחכימה בנושא. מעניין אותי יותר להבין מהי "ארץ ישראל" האריק איינשטיינית בראייה לא ביקורתית? כיצד אריק איינשטיין בעצמו היה מסביר אותה?

המקום הראשון לחפש בו תשובה לשאלה הזו הוא בשיר "ארץ ישראל" שכתב איינשטיין בעצמו. בתמצית: ארץ ישראל היא מקום בו גרים בחול, שרים שירים על יופי הטבע, ומאוד עצובים – בלי שמבינים מה הסיבה. בנוסף, בארץ ישראל חיילים צעירים שומרים בגולן.

המקום השני הוא חמשת התקליטים בסדרת "ארץ ישראל היפה והטובה" שהוציא איינשטיין במהלך שנות השבעים והשמונים. האלבום הראשון בהם יצא בשנת 1973, והחיבור בינו לבין השבר הלאומי שליווה את מלחמת יום כיפור נראה טבעי לחלוטין בדיעבד (הגם והאלבום הוקלט לפני המלחמה). האלבום מורכב ברובו משירים מתקופת מלחמת העצמאות, כאשר אף אחד מהם אינו "שיר גבורה" במובן זה שהוא מדבר על אומץ או על הישגים בקרב. נהפוכו.

השיר "יצאנו אט" מדבר על החרדה שבפרידה טרם יציאה לקרב; השיר "הן אפשר" מדבר על פנטזיה אסקפיסטית בזמן המלחמה; השיר "לילה לילה" מדבר על זה שכולם מתים ואין מה לחכות להם יותר; השיר "דודו" מדבר על האבל שבאבדן חבר שנפל חלל; וכו'. השיר "יכול להיות שזה נגמר", שנכתב במיוחד לאלבום, מדבר על האתוס הציוני הנוגע לעבר, ועל חוסר הרלוונטיות שהדובר מוצא באתוס זה להווה. גם ב-"הבלדה על יואל משה סלומון" (שנכתבה לאלבום) האתוס הציוני מוצג כפנטזיה לא ריאליסטית. "ארץ ישראל הישנה והטובה" שבאלבום היא ארץ של גוזמאות, שמתקיימות במקביל למלחמה המתוארת מצדדיה השליליים.

גם "ארץ ישראל היפה והטובה – חלק ב" (שיצא ב-1976) אינו שונה בהרבה. ב-"שיר העמק" מישהו יורה במישהו למוות בעמק יזרעאל, והארץ מבורכת ומהוללת; ב-"האווזים" הערבה נשארת בארץ, אך בוכה על כך; ב-"הוא לא ידע את שמה" המלחמה קוטעת סיפור אהבה בין זוג, כשלבסוף הלוחם מת;

חלק ג' (שיצא ב-1977) טיפה שונה. באלבום זה הגולן פשוט יפה, ומלא בפסטורליה חקלאית (למרות שגם בו הצבא נוכח); ועין גדי פשוט יפה, באופן כמעט לעומתי לטבע; וכו'. אבל גם אלבום זה נחתם בשיר "חופים" שבמרכזו הגעגוע למשהו שהיה ואבד.

 

אפשר להמשיך ולשחק במשחק הזה. אבל בסיכומו של דבר, "ארץ ישראל" האריק איינשטיינית היא לא "בית לאומי לעם היהודי". היא כלל אינה קשורה לעם. "ארץ ישראל" האריק איינשטיינית היא התפאורה (בדרך כלל בסתיו, בדרך כלל בערב/ליל) לאירועים של הפרט אשר מושפע באופן שלילי ממהלכים "לאומיים" גדולים יותר.

"ארץ ישראל הישנה והטובה" של אריק איינשטיין היא געגוע לגעגוע. בהתאם, הגעגוע ל-"ארץ ישראל" שסימל איינשטיין היא געגוע לגעגוע לגעגוע. היא בכיית אבדן של תקופה שאינך מאמין שהתקיימה. היא מקום בו גרים בחול, שרים שירים על יופי הטבע, ומאוד עצובים – בלי שמבינים מה הסיבה. בנוסף, היא מקום שנמצא במלחמה, בלי שברור לחלוטין על מה או למה.

 

אני אוהב מאוד את שיריו של אריק איינשטיין, לרבות את שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה" שלו. האהוב עלי הוא "רוח סתיו". ולמרות הכל, אני חושב ש-"ארץ ישראל הישנה" שלו אינה טובה. מציע למצוא אחת אחרת.

 ———-

כל מילות שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה":

ארץ ישראל הישנה והטובה – חלק א':רוח סתיו; יכול להיות שזה נגמר; דודו; רותי; לילה לילה; יצאנו אט; הבלדה על יואל משה סלמון; ואולי; הן אפשר; מה אומרות עינייך

ארץ ישראל הישנה והטובה – חלק ב': פרח הלילך; שיר העמק; האווזים; דוגית נוסעת; לילה; הוא לא ידע את שמה; בגליל; משורר זקן; כשאור דולק בחלונך; פגישה לאין קץ

ארץ ישראל הישנה והטובה – חלק ג': עטור מצחך זהב שחור; תכול המטפחת; זמר אהבה לים; השעות הקטנות של הלילה; ביתי אל מול גולן; אותך; אנו ניפגש; מאחורי השער; עין גדי; חופים הם לפעמים געגועים לנחל

ארץ ישראל הישנה והטובה – חלק ד': משעמם; אדוני השופט; אם תרצי; שיר אהבה חיילי; אל הגבים; דוד שמש ואנטנה גם; שיר ערש; בלדה על חמוריקו; אהובתי של לבנת צוואר; הכל זהב

ארץ ישראל הישנה והטובה – חלק ה' – נוסטליה: איילת אהבים; עוד ניפגש; הילד ניסים; הלילה הזה; ליל סתיו; לי ולך; תרזה יפה; ארץ ישראל; העיר הלבנה; הימים הארוכים

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s