פוסט-בלוגיזם, ובכלל

הבלוג מת (פוסט-בלוגיזם?)

עפרי אילני כתב לאחרונה בפייסבוק (יש מצב שאני צריך להפסיק לפתוח ככה פוסטים) על זה שהשיח שהיה קיים בבלוגוספירה הפסיק, כביכול לטובת שיח בפייסבוק – ושגם השיח בפייסבוק הוא כבר לא מה שדמיינו אותו פעם להיות.

במסגרת עבודה שכתבתי בתואר השני, ניסיתי למפות את הבלוגוספירה הפוליטית הישראלית. היו לי כמה בעיות מתודולוגיות, אבל בגדול בינואר 2012 הצלחתי להצביע על 49 בלוגים שמקשרים אחד לשני (בדיקה באמצעות IssueCrawler) וניתן לזהות אותם כבלוגים פעילים שעוסקים בפוליטיקה ישראלית; כלומר: שפרסמו פוסט על נושא שקשור לפוליטיקה ולישראל בשלושים הימים שקדמו ליום הבדיקה.

אחת ההערות המחכימות שקיבלתי על הטיוטות הראשונות של העבודה הייתה שהמונח "בלוגוספירה" הוא מיושן, ושצריך לעבור לחשוב על השיח שמתנהל באינטרנט כפועל ב-"מולטיספירה": הבלוגים הם רק חלק משיח רחב יותר, שמתנהל גם בפייסבוק ובטוויטר, במגזינים מקוונים, וכו'.

בדיעבד, יכול להיות שזו הייתה טעות, וש-"המולטיספירה" היתה רק שלב ביניים. שנתיים וקצת אחרי הבדיקה ההיא, מתוך 49 הבלוגים שזוהו אז רק 20 (בערך 40%) עדיין עונים להגדרה הנ"ל של "פעילים"; ומתוך ה-20, רק 17 כתבו בחודש האחרון פוסט על נושא שקשור לפוליטיקה ולישראל (בערך 35% בהשוואה לינואר 2012).

אז כמובן שיכול להיות שגם כאן יש בעיות מתודולוגיות. יכול להיות שהבלוגוספירה הישראלית חיה ובועטת, ושהיא מורכבת מבלוגים פוליטיים חדשים בבלוגוספירה, ש-"החליפו" את הישנים. יכול להיות שההגדרה של כתיבת פוסט בחודש כדי להיחשב כ-"פעיל" נוקשה מדי היום, ושצריך לספור גם בלוגרים שפרסמו את הפוסט האחרון שלהם בדצמבר כפעילים. ובכל אופן, קשה להשתחרר מהתחושה שגם בלוגים הם כבר "מדיה ישנה".

הוואטס-אפ של הכיתה (פוסט-בלוגיזם!)

זו לא תופעה ייחודית לבלוגוספירה הישראלית. באוניברסיטת פנסילבניה בדיוק פרסמו מחקר לפיו הבלוגוספירה האיראנית הצטמצמה בערך ב-80% בחמש השנים האחרונות; וה-20% שנשארו מפרסמים פוסטים לעתים תכופות פחות. בין הסיבות שהמחקר מונה: אנשים מדווחים שהם מבלים יותר זמן ברשתות חברתיות וכבר קוראים ומגיבים לקטעים מבלוגים שם – ככה שהשיח בין בלוגרים לקוראים ובין בלוגרים לבין עצמם "נדד" בעיקר לשם.

בנוסף, חלק מהבלוגרים האיראנים דיווחו שהם פשוט עזבו את הבלוג שלהם מסיבות אישיות. בקבוצת פייסבוק שנפתחה לאחרונה של "פליטי ישראבלוג" עלתה השאלה למה אנשים הפסיקו לכתוב. חלק ענו שהם עברו לטוויטר ופייסבוק. חלק ענו שהם השקיעו את עצמם בלימודים או בקריירה או בהקמת משפחה וכו'.

הבלוגוספירה, למעשה, סובלת מהגירה שלילית. לפי המחקר של אוניברסיטת פנסילבניה, 90% מהבלוגרים שנדגמו מחזיקים את הבלוג שלהם כבר יותר מארבע שנים. יותר אנשים סוגרים בלוג שהם פתחו בתיכון כדי להשקיע בתואר השני מאשר תיכוניסטים שפותחים בלוג חדש (כי הם כבר נכנסים ישר לפייסבוק, וקוראים בלוגים שם, אם בכלל).

לאחרונה שמעתי שלהרבה תיכוניסטים אין אי-מייל, ושאי-מייל זה משהו של זקנים (הם לא צריכים אי-מייל, כי אפשר פשוט להתכתב ולהעביר קבצים בפייסבוק). ואז סיפרו לי על איך "הוואטסאפ של הכיתה" משפיע על הדינמיקה החברתית בכיתה. חוק מור, בין היתר, גרם לזה שבמרחק של 5 שנים אשכרה נוצרים פערים בין-דוריים.

פוסט-ציונות (ופרוטו-כלום)

פסח הוא חגיגת ההפיכה שלנו לעם / לאום / תרבות. אני לא בטוח שזה עדיין תופס, ומות הבלוגוספירה הוא חלק מזה.

לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר "Rewire" של אית'ן צוקרמן (אותו אחד מההרצאה על אקטיביזם מקוון) שבבסיסו עומדת טענה לפיה למרות שהאינטרנט היה יכול תיאורטית לאפשר לאנשים לנהל חיים קוסמופוליטיים יותר, בגלל הנטייה שלנו לדבר עם אנשים שדומים לנו ולא לצאת מ-"מרחב הנוחות" הזה – בפועל מעט מאוד אנשים מתעניינים באמת בתרבויות זרות או בדברים שקורים רחוק מהם.

הדבר נכון גם כשהדברים שקורים רחוק מאיתנו משפיעים עלינו במישרין, ואפילו כשיש לנו עמדה מוצקה לגביהם. באתר של הוושינגטון פוסט התפרסם לפני שבועיים סקר במסגרתו שאלו אנשים מה לדעתם ארה"ב צריכה לעשות במענה למשבר באוקראינה, ואז ביקשו מהם למקם את אוקראינה על מפה אילמת של העולם. רק 1 מכל 6 אנשים ידע איפה אוקראינה נמצאת (כשחצי מהאנשים מיקמו את אוקראינה מחוץ לרדיוס של המרחק לפורטוגל: באמריקה הצפונית והדרומית, באפריקה, במזרח התיכון, באוסטרליה, וכו'). צריך לתהות מה תהיינה התוצאות של סקרים דומים בישראל – "האם לדעתך צריך להחזיר שוהים ללא אשרה לאריתראה +מקם את אריתראה על מפה", וכו'.

צוקרמן מאוד מתעניין בבלוגרים שכותבים באנגלית למרות שזו לא שפת האם שלהם. הוא טוען שם, בין היתר, שבלוגרים כאלו כותבים באנגלית בגלל שהם רוצים להיות Advocates של התרבות שלהם – ורוצים לייצג את התרבות "האמיתית" שלהם, ולא כמו שהיא מיוצגת באופן מעוות בתקשורת המסורתית. אני מניח שהוא לא חשב על 972 כשהוא כתב את זה.

פוסט-מורטום (אבל של מי?)

לפני ארבעה ימים ראובן פדהצור נהרג בתאונת דרכים. בהספדים שנכתבו עליו בימים האחרונים, הרבה הזכירו את התפקיד הביקורתי שהוא לקח על עצמו. למדתי קורס אצל פדהצור (אני כנראה אחד מהסטודנטים הבורים וחסרי העניין עליהם קונן פדהצור, לפי גדעון לוי).

אחד מהדברים שחשוב לציין בנוגע לביקורת של פדהצור, שבאה לידי ביטוי בכיתה כמו בכתביו, היא שהביקורת הזו הגיעה מתוך הנחה של יעדים משותפים. הוא האמין שמערכת הביטחון צריכה ביקורת חיצונית – לא כי היה נגד מערכת הביטחון, אלא מתוך תפיסה שיש יעדים שמערכת הביטחון צריכה להשיג עבור החברה, וששיח מעמיק וכן בנוגע להתנהלות מערכת הביטחון יוכל לסייע לחדד את היעדים האלו ואת האופן בו הכי נכון שמערכת הביטחון תנסה לקדם אותם.

ביקורת שכזו לא תוכל להתקיים ב-972. ביקורת כמו של 972, אני חושש, לא תוכל להצעיד את החברה קדימה, בגלל שהיא אנטי-חברתית מיסודה (גם אם מאוד הומניטרית / אוניברסלית).קצת כמו מה שצ'יקי כתב, למרות הלך הרוח הפוסט-מודרני, חשיבה ביקורתית לא יכולה באמת להוות תחליף לעשייה פוזיטיבית. בסופו של דבר, במבחן התוצאה, העשייה הפוזיטיבית תנצח.

התחדיש הלשוני הישראלי הכי מייצג של השנים האחרונות, לדעתי, הוא סחים. סחים (אני חושב) זה כינוי הגנאי היחיד שלא מתייחס לחריגה מהנורמה אלא להתנהלות נורמטיבית. הקוסמופוליטיות של 972, ואולי אני סתם משליך כי זו בעצם הקוסמופוליטיות שלי, היא קוסמופוליטיות שמגיעה מואקום זהותי. אין בה "אנחנו" אמיתי, רק גוונים שונים של "הם".

צריך להפסיק עם ההסתכלות הזו. בכלל, נורמקור אמור להיות הדבר הבא או משהו, לא?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על פוסט-בלוגיזם, ובכלל

  1. יותם הגיב:

    פוסט מעולה ומדוייק.
    (ובהמשך לאריתריאה – מעניין מה היחס בין מקם את עופרה על המפה והיחס אליה)

  2. carrie הגיב:

    מעניין מאוד (כרגיל) וגורם לי להרגיש פחות רע שאני לא כותבת בבלוג שלי יותר מפעם ברבעון.
    ועניינית – נכון שבמקרה שלי זו התפרצות לדלת פתוחה, אבל הפסקה האחרונה שמתארת היטב את בעיית 927 פשוט מעולה. האם אתה לא מרגיש ככה גם לגבי "הארץ" לפחות לפעמים?

  3. פינגבאק: כוסות רוח ובריחת הלבבות | בנאליה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s