מה נתוני GDELT מבינים על מדיניות החוץ הישראלית?

בין יתר הדברים המחכימים, לכאן ולכאן (ובעיקר לאמביוולנטיות), שנכתבו על הסכם הגרעין שנחתם בין המעצמות לבין איראן, יצא לי לקרוא שני מאמרים שהשתמשו בהסכם כדי לדון למעשה בנושא אחר: הראשון, מאת חוקר הגרעין הישראלילשעבר (והמעניין תמיד), ד"ר אבנר כהן, התפרסם ב”הארץ” ובו נטען כי ההסכם "טומן בחובו פוטנציאל לשנות באופן עמוק את האג'נדה של ישראל … סוף סוף יש אפשרות שנושא "האיום האיראני" ירד מסדר היום הציבורי".

השני, מאת יו"ר האגודה הישראלית לדיפלומטיה ואיש משרד החוץ, יאיר פרומר, התפרסם ב"ישראל היום" דן בהסכם כעדות לחשיבות ההשקעה במערך דיפלומטי ובמדיניות חוץ אשר מוצאת לפועל במדינות רבות באופן סימולטני.

המשותף לשני המאמרים הוא ההנחה המובלעת (והרווחת) בנוגע למרכזיות הסוגיה האיראנית במדיניות החוץ הישראלית בשנים האחרונות.

Enter GDELT

GDELT (ר"ת של Global Database of Events, Language, and Tone) הוא מאגר נתונים שנאסף על ידי חוקרים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון באופן ממוכן וכולל סיכום של כל אירוע שדווח בתקשורת העולמית מאז שנת 1979 – מרמת מקומונים בכפרים ועד CNN, ב-65 שפות.

בכל יום נוספים למאגר כ-100 אלף אירועים, כשעבור כל אירוע האלגוריתם מחלץ אוטומאטית פרטים כמו: מי השחקנים שמדובר עליהם בכתבה, מאילו מדינות הם, מה סוג האירוע שמדווח (התבטאות פומבית, שיתוף פעולה, שת"פ דיפלומטי, וכו' – על פי קידוד CAMEO).

מאגר הנתונים זמין, בין היתר, בשירות הענן BigQuery של גוגל, מה שמאפשר להריץ על כלל הנתונים שאילתות SQL באופן מהיר ונוח.

כמובן שהאלגוריתם לא מדייק ב-100%, אבל נראה שברמה הכללית אפשר לסמוך עליו. למשל, כדוגמא ל-Sanity Check על המאגר, כמה אחוז מהדיווחים שזוהו על ישראל נגעו ללחימה (קוד אירוע "19”):

IsraelFighting

על פניו, כפי שהיינו מצפים לראות בהנחה שהאלגוריתם עובד כראוי ניתן לראות "שיא" בכל אחד מאירועי הלחימה הגדולים של השנים האחרונות, ואפשר בקלות יחסית למצוא הסבר לכל נקודת "שיא" בולטת בגרף.

בכלל, יש די הרבה דברים משוגעים שאפשר לעשות עם GDELT.

יחסי החוץ הישראלים

בנוגע לשאלת יחסי החוץ של ישראל, הדבר הראשון שחשבתי לבדוק היה מיהן המדינות שמוזכרות בשכיחות הכי גבוהה במאמרים יחד עם ישראל בתקשורת העולמית (כלומר על יחסי ישראלמי מדברים הכי הרבה).

להלן התוצאות, בחתך שנים (עם תוספת של פרשנות/הסבר אפשרי עבור חלק מהשנים):

שנה מדינה פרשנות/הסבר אפשרי
1979 מצרים הסכם השלום
1980 מצרים
1981 מצרים
1982 לבנון מלחמת לבנון
1983 לבנון
1984 לבנון
1985 ארה"ב הסכם אזור סחרחופשי, תכניית הייצוב, פולארד
1986 ארה"ב
1987 ארה"ב
1988 פלסטינים האינתיפאדה
1989 פלסטינים
1990 פלסטינים
1991 פלסטינים ועידת מדריד
1992 פלסטינים
1993 פלסטינים הסכם אוסלו
1994 ירדן הסכם השלום
1995 סוריה התבטאויות של רבין בנוגע למו"מ
1996 פלסטינים גל פיגועים, אירועי מנהרת הכותל
1997 פלסטינים
1998 פלסטינים
1999 פלסטינים
2000 פלסטינים
2001 פלסטינים
2002 פלסטינים
2003 פלסטינים
2004 פלסטינים
2005 פלסטינים
2006 לבנון מלחמת לבנון השנייה
2007 פלסטינים
2008 פלסטינים
2009 פלסטינים
2010 פלסטינים
2011 פלסטינים
2012 ארה"ב הבחירות לנשיאות בארה"ב
2013 פלסטינים
2014 פלסטינים
2015 ארה"ב

אחת התופעות הבולטות בטבלה הזו היא שמאז 1988 ישראל מוזכרת בתקשורת העולמית בראש ובראשונה, לפחות בכל מה שנוגע ליחסים בינלאומיים, בהקשר הפלסטיני. זאת, כמעט בכל שנה (23 מתוך 27 שנים).

אבל מה בנוגע להתבטאויות הישראליות? ובכן, בדיקה דומה מעלה שגם מבין המדינות שגורמים ישראלים מתבטאים בנוגע אליה הכי הרבה הפלסטינים זוכים במקום הראשון כמעט כל שנה (גם 23 מתוך 27, אם כי לא תמיד אותן השנים כמו בדוגמא הקודמת).

מנגד, ולמרות שהפלסטינים הם עדיין הגורם שישראל מתייחסת אליו הכי הרבה בהתבטאויות פומביות, ניתן לראות מגמה ברורה של ירידה בנפח ההתייחסות לפלסטינים (מסך ההתבטאויות הישראליות בנושאי חוץ) – לבטח מאז ראשית שנות האלפיים, ולמעשה כמעט הגעה לנקודה הנמוכה ביותר מאז האינתיפאדה הראשונה.

PSE

במקביל, אכן ניתן לראות מגמת עליה מקבילה באשר ליחס לאיראן. עם זאת, מעניין לציין שהאחוז עצמו של התייחסות לאיראן היה נמוך יותר מאחוז ההתייחסות לפלסטינים לאורך כל השנים (“השיא" של נפח ההתבטאויות הנוגעות לאיראן, בשנת 2012 – דומה ל"שפל" של נפח ההתבטאויות הנוגעים לפלסטינים).

IRN

למעשה, נראה שאף אחת ממדינות המעגל הראשון של ישראל (וגם לא עיראק ותורכיה) אינן מסבירות את הירידה הנ"ל בנתח ההתייחסות לפלסטינים בהתבטאויות ישראליות הנוגעות למדיניות חוץ.

MIDEAST

תחת כך, ניתן להציע שני הסברים (ואז די מהר לנפנף את הראשון).

ראשית, ההתבטאויות הישראליות (או לפחות אלו שמדווחות בתקשורת העולמית ונאגרות בצורה רלוונטית ע"י האלגוריתם של GDELT) הולכות ומתייחסות ליותר ויותר מדינות. בעוד שבנוגע לשנת 1979 האלגוריתם של GDELT הצליח לזהות התבטאויות ישראליות הנוגעות ל-31 מדינות, בשנת 2014 הוא הצליח לזהות התבטאויות הנוגעות ל-146 מדינות!

TOTALSUM

כמובן שבמצב כזה אפשר לצפות שאחוז ההתייחסות לכל מדינה (שבנוגע אליה היו התבטאויות גם בשנות השמונים) יקטן. מצד שני, 17 מאותן 146 מדינות (בערך 12%) קיבלו 90% מסך כל ההתבטאויות הישראליות. למעשה, 133 מתוך 146 המדינות הנ"ל (למשל: דרום סודאן, הרפובליקה של מרכז אפריקה, בוליביה, ניקרגואה, בוטסואנה) זכו כל אחת לפחות מאחוז אחד מסך כל התבטאויות החוץ הישראליות.

ההשלכה של זה בפועל על אחוז ההתבטאויות שנגע לפלסטינים היא כמובן זניחה. למעשה, פרט לפלסטינים יש רק מדינה אחת שזכתה ב-2015 ליותר מ-5% מסך כל התבטאויות החוץ הישראליות, מה שמוביל להסבר השני:

נוסף על העליה באחוז ההתייחסות לאיראן חלה גם על עלייה משמעותית מקבילה באחוז ההתייחסויות הישראליות לארה"ב. בעוד שבכל הנוגע לאיראן מדובר על עליה בעשור האחרון מכ-5% לכ-15%; בנוגע לארה"ב מדובר על עליה מכ-10% לכ-30% מסך כל התבטאויות החוץ.

PSEUSA

אז מה בעצם אפשר ללמוד מכל זה על מדיניות החוץ הישראלית?

יש כמה הסתייגויות ברורות שחשוב לציין בנוגע לנסיון להסיק מהנתונים האלו משהו בנוגע למדיניות החוץ הישראלית (אם כבר בבנאליה עסקינן).

קודם כל, לא ברור עד כמה המגמות הללו נובעות מהיבטים שקשורים לאלגוריתם של GDELT או לסוגי התקשורת שעליו החוקרים בג'ורג'טאון הריצו אותו, וכמה הן נובעות מגידול אותנטי במנעד המדינות שבנוגע אליהן קיימות התבטאויות ישראליות.

חוץ מזה, שגם בכלל לא ברור כמה היקף התבטאויות שכזה מעיד משהו על קיומה/אי קיומה של מדיניות חוץ ישראלית סדורה בנוגע לאותה המדינה, ובטח שלא על טיב המדיניות הזו או על אופי יישומה בפועל.

ולבסוף – לפחות לתפיסתי, בעוד שניתוחים כמותיים כמו זה יכולים לסייע בזיהוי תופעות שיש להסביר, הם לא יכולים להוות בפני עצמן תחליף לניתוח איכותני. במובן הזה כמובן שיש הרבה טעם בניתוח של ד"ר כהן ושל מר פרומר (ולתחושה שנדמית רווחת בפיד שלי) הנוגעים למרכזיות של איראן ברטוריקה הישראלית.

גם במסגרת הזו אפשר כמובן לבצע ניתוחים כמותייים. למשל, להשוות את שכיחות ההתייחסות לאיראן לעומת שכיחות ההתייחסות לסוגיה הפלסטינית בנאומיו של רה"מ בקונגרס האמריקני, וכו'.

אבל נשאלת השאלה האם נאומו של רה"מ בקונגרס אכן מעיד בעיקר על מרכזיותה של איראן או על זו של ארה"ב בתפיסת החוץ הישראלית?

לא ברור האם הנתונים האלו מ-GDELT מעידים משהו על המדיניות הישראלית כלל וכלל. אבל אם כן, נראה שהתופעה המרכזית שעולה מהם היא דווקא הנתח ההולך וקטן של התבטאויות ישראליות בנוגע למזרח התיכון.

USVMIDEAST

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מה נתוני GDELT מבינים על מדיניות החוץ הישראלית?

  1. קרין נהון הגיב:

    דרור
    הנתונים מרתקים, אבל אני לא בטוחה שאתה יכול להסיק שההתבטאויות לגבי המזרח התיכון קטנו מהסתכלות על נתח האחוזים של כל מדינה במזרח התיכון. צריך להשוות את זה לכלל המדינות, או באופן כמותי (ולא אחוזי) לעבר.
    אפשר עוד להמשיך לשחק עם הנתונים הללו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s